Qitzur Shulchan Arukh – 65:9

ט: אם לא היה הלוה רגיל להקדים להמלוה שלום בפעם אחרת, אסור להקדים לו, ואסור לכבדו באיזה כבוד בבית הכנסת או במקום אחר, אם לא היה רגיל כן גם בפעם אחרת. וכן שאר רבית דברים בעלמא אסור, שנאמר נשך כל דבר אשר ישך, אפלו דבור אסור. וכן המלוה מזהר על ריבית דברים, כגון אם אומר להלוה, הודיעני אם יבא פלוני ממקום פלוני, אע”פ שאינו מטריחו אלא באמירה בעלמא, אם לא היה רגיל עמו בזה קדם לכן, ועתה סומך על הלואתו לצוות עליו, מפני שהוא נכנע לו, הרי זה רבית. ואם תאמר, והא כתיב, עבד לוה לאיש מלוה, זהו אינו אלא לענין אם נפל ביניהם דין ודברים, ואומר המלוה, נלך לבית- דין הגדול לדון שם, והלוה אומר לדון כאן, מחיב הלוה לילך כמו שרוצה המלוה, והמלוה אינו מחיב ללכת לבית- דין הגדול שבמקום אחר, משום שנאמר עבד לוה לאיש מלוה – סימן ק”ס וסימן קס”ו, ובחו”מ סימן י”ד

If the borrower was not accustomed to greet the lender first at other time, he is prohibited from [making sure to] be first [now]. And he is prohibited  from giving him any special honor in the synagogue or any other place,  if he wouldn’t normally do so at other times. Similarly, all matters of “interest through speech” are forbidden, , as it is says  (Devarim 23:20):  “interest of anything that is lent on interest” [which can also be read “interest of any speech that is lent on interest”] — even [an increase that is only] speech is forbidden.

Similarly, the lender [too] is warned against interest through speech, eg: if he said to the borrower, “tell me if so-and-so comes from a certain place”. Even though he is only giving him the bother of making a statement alone, if he didn’t usually do this with him before this, and now he’s relying on the loan to [give him the authority to] order him, becauswe he is indebted to him, this is prohibited interest.

If one says, “But it is written (Mishle 22:7): “the borrower is a servant to the lender’!” This is only about matters where a dispute and issues arise between them, and the lender says “let’s go to the court to adjudicate there” and the borrower says “[no, let us] judge here”,  the borrower is obliged to where the lender wants, the borrower is obliged to where the lender wants, and the lender is not obliged to go to a court in another place,  because it says, “the borrower is a servant to the lender”.

You may also like...

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *