Qitzur Shulchan Arukh – 182:4

ד אסור לעשק את חברו אפלו כל-שהוא, שנאמר, לא תעשק את-רעך. ואיזהו עושק. זה שבא ממון חברו לידו ברצון חברו, כגון שיש לו בידו הלואה או שכירות, ואינו רוצה לשלם לו, או שדוחהו בלך ושוב, לך ושוב. וכיון דכתיב רעך, אינו אסור בגוי. והוא שאין חלול השם בדבר, כגון שלוה מגוי ומת, רשאי לכחש לבנו, שאינו יודע בברור שהוא משקר. אבל כשהגוי יודע שהוא משקר, אסור, מפני חלול-השם. ואף במקום שאינו יודע, אינו רשאי אלא להפקיע הלואתו או שאר חוב שהוא חיב לו. אבל חפץ שהוא בעין, אסור לכפר, שהרי זה הוי גזל ממש. ולא עוד, אלא אפלו קנה ממנו חפץ, אסור להטעות אותו בחשבון בנתינת המעות, כמו שנאמר, וחשב עם קונהו, דמירי בגוי, שהרי אינו מקנה לו החפץ אלא בעד הסכום שהשתוו. והמטעהו בחשבון המעות, הרי זה כגונב את החפץ ולא כמפקיע חובו. ואפלו גנבת דעת שאין בה חסרון מעות, אסור במשא ומתן, כמו שכתבתי בסימן סג. ומכל מקום אם הגוי טעה בעצמו, מתר אם לא יהיה חלול-השם בדבר, שלא יודע לו. ונכון שיאמר לו הישראל, ראה שעל חשבונך אני סומך

One may not defraud his peer even the smallest amount. As is says “do not defraud your neighbor”.

What is fraud? One person obtains his peer’s money with his peer’s consent, such as he has a loan or rental payment, but he doesn’t want to repay him, or pushes him aside with a come-and-go come-and-go (repeatedly making him come back to collect but never actually repaying).

Since it says “rei’ekha — your neighbor”, it is not prohibited when [the victim is] a non-Jew and there is no risk of chilul hasheim (desecrating G-d’s reputation) in it. Such as where he borrowed from a non-Jew who then dies, one is allowed to trick his son, who does not know for certain that he is lying. However, where the non-Jew knows that he is lying, it is prohibited, because of chilul hasheim.

Even in a sirutaiton where he does not know, it is not permitted except to avoid a loan or some other debt that he owes him. However, an object which is visible, one may not use trickery, for this is actual theft. Not only that, but even if he bought an object from him, he can’t trick him in the calculations when paying him the money, as it says “and he shall reckon with him who bought him” [the verse in question is originally about a slave]. Which applies to a non-Jew, because he only gave over the ownership of the object for a payment which is equal. Therefore, someone who tricks him in the calculation of the money, it is like he stole the object, and not like he avoided his debt.

Even geneivas da’as (stealing knowledge; i.e. lying or intentionally giving a false impression) that does not cause a loss of money, is prohibited in commerce as I wrote in chapter 63. In any case, if the non-Jew errs himself, it is permissible — if there is no chilul hasheim — not to inform him. Although it is appropriate for the Jew to tell him, “I am relying on your calculations.”

Again, see the discussion at se’if 62:7 as R’ Ganzfried quotes this se’if there (and I wasn’t sure I would stick with this series long enough to get here, so I addressed 62:7, 182:1 and this halakhah then).

You may also like...

No Responses

  1. Neil Harris says:

    FWIW, Yashar Koach for all of these postings.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *