Meshekh Chokhmah – Haftaras Pequdei – Hester Panim

It seems that by the time we get to the end of the discussion of the Mishkan, haRav Meir Simcha haKohein miDvinsk already wrote all the more philosophical points he wanted to make about the subject. So this week, we’ll take a look at what the Meshekh Chokhmah says on the haftarah, on Melahim I 5:18.

He opens by referring us to what he said elsewhere, so we’ll start with that “elsewhere”. As far as I can tell, Rav Meir Simcha is speaking of comments he wrote on the last pasuq of the Torah and another on parashas Shemos. (Since the comment on Shemos refers to the one in Devarim, we look at Devarim first.)

(The following summary is so terse, it’s more of a teaser. I suggest skipping down to the video or audio, and following along with the texts on the bottom.)

The Meshekh Chokhmah’s discussion revolves around explicit hashgachah peratis (Divine Providence) and hesteir Panim (Hashem “hiding His Face”). That the divine name Ekyeh asher Ekyeh (I Will Be What I Will Be) refers to hashgachah that is apparent, whereas the name of just Ekyeh (I Will Be) refers to hesteir Panim. This is then linked to the hand tefillin, which can be worn alone, contains 21 (gematria of “Ekyeh”) copies of the 5 letter name, and is private (“vehaya lekha le’os al yededekh — and it shall be for you a sign on your hand”, Shemos 13:16). Hand tefillin are the relationship of hester panim. Whereas head tefillin can only be worn alone when no hand tefillin are available, so they are worn only when all 42 occurrences of Hashem’s name are worn, numbered by the two Ekyehs of Ekyeh asher Ekyeh. And they are a public sign which will cause “all the nations of the world will see that Hashem’s name is cast upon you, and they will have yir’ah for you” (Devarim 28:10).

Permanent holiness comes from the process that takes us from hester panim to having the ability to see the hashgachah in the world.

This same dichotomy appears in this week’s haftarah, where it contrasts between David’s desire to build the Beis haMiqdash, but was forced not to bring that desire to fruition, and Shelomo’s actually building it. Prophecy (Melakhim I) talks about the holiness “that will be” in the Beis haMiqdash, because through it one can see David’s desire and engage in the process to Shelomo. And so the sanctity that started then is eternal. Divrei haYamim II, which is “only” written through ruach haqodesh, speaks of the holiness that “was”. It lacked the insight to see the unexpressed, and so works with Shelomo’s actions alone.


Audio:

 

Video:


דברים לד:יב

וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃

משך חכמה

והנה במה מצאנו שנתגלה לו בשם אהיה אשר אהיה שזה סוד השם מ”ב שני פעמים כ”א כמנין אהיה, ורמז רבינו בהלכות תפילין פ”ד הלכה י”ד

[… שֶׁהַצִּיץ אֵין בּוֹ אֶלָּא שֵׁם אֶחָד וְאֵלּוּ יֵשׁ בָּהֶם אֶחָד וְעֶשְׂרִים שֵׁם שֶׁל יוּ״ד הֵ״א בְּשֶׁל רֹאשׁ וּכְמוֹתָן בְּשֶׁל יָד:]

שכן יש הויות בפרשיות דתפילין ש”ר כ”א וכנגדן בשל יד בסה”כ מ”ב, וזה סוד התפילין שהראהו למשה, ולכן אמרו בפרק עשרה יוחסין (קידושין עז.)

[אמר רב יהודה אמר רב: שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע, ועָניו, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס, ואינו משתכר, ואינו מעמיד על מדותיו.

וכל] היודעו, [והזהיר בו, והמשמרו בטהרה, אהוב למעלה ונחמד למטה, ו]אימָתוֹ מוטלת על הבריות [ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא]

היודעו אימתו מוטל על הבריות,

לפ”ז נ”ל דבתפילין שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים וא”כ אם התפילה של ראש מונח גם השל יד מונח והוי שם מ”ב, ולכן דרשו וְרָאוּ֙ כָּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃ (דברים כח:י) אלו תפילין של ראש דהוא שם מ”ב שאימתו מוטל על הבריות מי שיודעו. ובזה יש לפרש הכא “וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל” כו’ זה שם מ”ב שנתגלה למשה שרמוז בבראשית שבו נברא העולם כמו שרמוז בכל מ”ב אותיות בהר”ד כמבואר ברבינו בחיי סוד עמוק, ולכן בשבת במקום תפילין אומרים ד’ פעמים ז’ ברכות שכנגד ז’ אזכרות שבשיר ליום השבת כהירושלמי ושני פעמים שיר ליום השבת שהן מ”ב אזכרות

ודו”ק.

שמות ג:יג-יד

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָֽאֱלֹקִ֗ים הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֣י בָא֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹקֵ֥י אֲבוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם׃

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקִים֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃

משך חכמה

וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמ֔וֹ כו’ אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה כו’ אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃ יעוי’ מה שכתבתי בפ’ ברכה ששם אהי’ שתי פעמים כ”א הן כנגד כ”א שמות שבתפילין של יד וכן הם בתפילין של ראש ובצירופן יש מ”ב הוא השם הנורא ש”היודעו … אימתו מוטלת על הבריות”, וכל זמן שבין עיניך יהיו שתים ותפילין דמארי עלמא שכתוב בהן אהבת ישראל ומעלתו אם הכבוד השם יתברך הוא בגלוי ומקויים וְרָאוּ֙ כָּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃ וזה תפילין שבראש שאז שם מ”ב בשלמות.

אבל כשההשגחה היא בהסתרת פנים אז נתגלה רק תפילין של יד שאינו נראה לרבים כמו שכתוב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות. ואז הוא בבחינת “שמוני בניך כחולדה הדרה בעקרי בתיך”

[אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב “מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת(תהילים קיג:ט)? אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמוני בניך כחולדה זו הדרה בעיקרי בתים: (פסחים קיח:)]

וזה אמר אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה זה שמי בהנהגה הנסיית שאז וְרָאוּ֙ כָּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ ובשעה שאין בגלוי אז רק אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי כו’ שאין נראית רק תפילין של יד

ודו”ק.

מלכים א’ ה:יח (הפטרת פ’ פקודי)

וַיֹּ֤אמֶר ה֙’ אֶל־דָּוִ֣ד אָבִ֔י יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר הָיָה֙ עִם־לְבָ֣בְךָ֔ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י הֱטִיבֹ֔תָ כִּ֥י הָיָ֖ה עִם־לְבָבֶֽךָ׃

רַ֣ק אַתָּ֔ה לֹ֥א תִבְנֶ֖ה הַבָּ֑יִת כִּ֤י אִם־בִּנְךָ֙ הַיֹּצֵ֣א מֵחֲלָצֶ֔יךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃

משך חכמה

בהפטרה. יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר הָיָה֙ עִם־לְבָ֣בְךָ֔ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י הֱטִיבֹ֔תָ כִּ֥י הָיָ֖ה עִם־לְבָבֶֽךָ׃ רַ֣ק אַתָּ֔ה לֹ֥א תִבְנֶ֖ה הַבָּ֑יִת. הענין עפ”י מה דביארתי בדרוש במקום אחר, דסובר ר”ח וטעמו פרשתי ד־”שמוני בניך כחולדה [זו] הדרה בעיקרי בתים”, שהשכינה שורה בתכלית ההעלם כדאיתא בזוה”ק דינקא באשמורה ג’ דזהו התגלות, עד שיופיע אור ד’ לעין כל, במהרה בימינו אמן, ובמות אסורין דהא בהעלם קדוש הבית כמו שהיה והבן.

וטעמו נראה, דידוע מה שדרשו רז”ל על הפסוק

טָֽבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ [אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֭ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֨ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹֽא מָֽצְא֥וּ חָז֭וֹן מֵֽה’: (איכה ב:ט)]

דרש ר’ חיננא בר פפא: מאי דכתיב “רַנְּנ֣וּ  צַ֭דִּיקִים בַּֽיהוָ֑ה לַ֝יְשָׁרִ֗ים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה׃” (תהלים לג:א)? אל תקרי “נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה” אלא “נוה תהלה”.

זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם. דוד: דכתיב “טָֽבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ“….

שהשערים המה מעשי ידיו של דוד, ולכך לא שלטו בהם אויבים, ולכן במחשבה היה קבוע בלבו לבנות הבית, ושלכן נשאר הקדושה קיימת לעולם עולמים בתכלית ההעלם בחינת המחשבה של דוד קדישא, לכן אמר הטיבות כי היה עם לבבך, פירוש פועל יוצא, הטיבות להקדושה שתהיה קיימת לעולמים בתכלית ההעלם.

ולכך כתיב במלכים א’ ט:ח “וְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ יִהְיֶ֣ה עֶלְי֔וֹן כָּל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֣ם וְשָׁרָ֑ק וְאָמְר֗וּ עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֤ה ה֙’ כָּ֔כָה לָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְלַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃” ובדברי הימים ב’ ז:כא כתיב “וְהַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הָיָה עֶלְיוֹן לְכָל־עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם [וְאָמַר בַּמֶּה עָשָׂה ה’ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה׃]“. הענין דכתובים ברוה”ק, ורוה”ק דרגא תתאה מנבואה כידוע, לכן בנביאים בדרגא עילאה כתיב “וְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ יִהְיֶ֣ה עֶלְי֔וֹן“, שקדושתו קיימת אף בזמן שהוא חרב, ו־”כָּל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֣ם” כו’. לא כן בכתובים דהוא דרגא תתאה דהוא באתגליא כתיב “וְהַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הָיָה עֶלְיוֹן“, פירוש ואינו עליון בקדושתו בעת חורבנו

ודו”ק.

You may also like...

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *