The Torah returns to the topic of the death of two of Aharon’s sons when introducing the Yom Kippur service in the Beis haMiqdash. What is the connection between the two topics? The Yerushalmi says it is that just as Yom Kippur atones, the death of the righteous atones.

Is it any righteous person’s death?

And doesn’t this somewhat beg the question — just how is the death of the righteous like Yom Kippur in the Beis haMiqdash that they bring the same kind of atonement?

The Meshekh Chokhmah explores these questions, but the scope of his discussion is truly cosmic.

---

Audio:

 

Video:

---

ויקרא טז:א-ג

וַיְדַבֵּ֤ר ה֙’ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקׇרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־ה֖’ וַיָּמֻֽתוּ׃ וַיֹּ֨אמֶר הֹ֜’ אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֒יךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכׇל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃ בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ בְּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר לְחַטָּ֖את וְאַ֥יִל לְעֹלָֽה׃

משך חכמה

וַיְדַבֵּ֤ר ה֙’ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן כו’ דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֒יךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א כו’ בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ… בירושלמי פ״ק דיומא.

למה הוא מזכיר מיתתן ביוהכ״פ, ללמדך, שכשם שיוהכ״פ מכפר על ישראל, כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל.

הענין עפ״י מה שנבין הפסוקים בשמואל א׳ [פרק ד’]

וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית־ה֛’ [צְבָק֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י עִם־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹקִ֔ים חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃ (ד:ד)]

וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָמְר֔וּ בָּ֥א [אֱלֹקִ֖ים אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם׃] א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹקִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹקִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת־מִצְרַ֛יִם בְּכָל־מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר׃ (ד:ז-ח)

ולסוף הענין

וַתִּקְרָ֣א לַנַּ֗עַר אִֽי־כָבוֹד֙ לֵאמֹ֔ר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹקִ֔ים [וְאֶל־חָמִ֖יהָ וְאִישָֽׁהּ׃ (ד:ז-כא)]

והענין, כי כלליות המשכן נחלק לג׳ חלקים, כל חלק מורה על חלק פרטי בהנך שלשה, עולם, שנה, נפש.

הנה העולמות חלוקים לשלשה,

עולם שתחת גלגל הירח, שכתוב בו והארץ נתן לבני אדם [בלשון רבים], כי האדם מושל עליו בכלליות מינו פעמים זה ופעמים זה, והאדם משפיע עליו זורע וקוצר, וחורש, ובונה, וכיו״ב, ומושפע ממנו מאוירו יוזן כל ימיו, מימיו ישתה והיוצא ממנו יאכל.

כן בעולם הגלגלים הם משפיעים על בני האדם, מגדים תמתיק שמש, האור יוצא מהם, כמוש״כ להאיר על הארץ ולמשול, החום הוא מהם, התנועה מהם כידוע, אולם האדם משפיע עליהן מעט מהרבה, כמש״כ ונתתי מטר ארצכם בעתו, והיתה שמיכם כנחושה, ומצאנו שיהושע העמיד חמה וירח.

והשלישי עולם שכליים נבדלים, אשר כולם משפיעים כמאמרם בכ״מ, וכמו שמצאנו במקרא שר יון, שר פרס, מיכאל שרכם, ומושפעים מעט מעט, רק לקישור שביניהם ובין התחתונים, וכמו שאמרו שנשתתק סנגור (מיכאל), וכיו״ב בכמה מקומות, והשר שהתאבק עם יעקב יוכיח וכיו״ב. ולמעלה מהן הבורא יתברך המשגיח בפרטיות, וכולם משפיעים בגזירתו ורצונו, והוא אינו מושפע, כי הוא אינו משתלם חלילה מבריותיו, אשר ברא מאין המוחלט.

כן בנפש

יש משכן נפש הצומחת, כלי המאכל, הקבה והמסס, והכבד להזלת הדם, והריאה, אשר ניזונים מן המאכל תמיד ומקיימים האדם בנתנם החיות והגידול, והעיכול, והזן, והדוחה, ושאר כוחות כידוע נמצאים לפי ערך הקבלה מהשפע כן משפיעים תמיד.

ואחרי זה יש הלב, אשר בו משכן כוחות החיוני, הכועס [דבבהמה נמי אית בה יצה״ר דנשכה ובעטה כו׳. ברכות ס״ב], המפחד, הדואג, התקוה, הוא מקבל השפע מהמאכל בסבת מבחר הדם, הבא מעיכול המזון ומשפיע באופן מרובה מאוד, נמצא הוא משפיע יותר מהשפע שמקבל.

השלישי הוא הראש משכן השכל, אשר משפיע לאין גבול כמעט ומושפע כמעט אשר לא תפול עליו החוש, כאשר כל החוקרים נלאו למצוא קישור הנפש עם הגוף, רק החוש רואה, אשר קישורו הוא ע״י הלחם, אבל עצם הנפש הוא משפיע בלי מושפע מהחומר, ועל זה אמרו ברכי נפשי מה הוא דר כו׳, כי קישור הנפש עם הגוף וקישור משכן כבוד ה׳ עם העולם הוא ביחס ודמיון מה.

כן יש במשכן ג׳, וזה

החצר, אשר בו עמד מזבח נחושת הנה תמיד כביכול הוא מושפע, כמו שכתוב לחמי לאשי, שהיא מזון העולם וקיומו, כמו שהלחם הוא מזון לנפש, ומצאנו שבעים פרים דלא ליתרוקן עלמא מן ע׳ אומות, כמו שאמרו סוף סוכה ובזוה״ק, דה׳ מאות גוברין ממנן מיתזנן מן אימורים ופדרים כו׳, נמצא כי הוא מושפע בקרבנות והקטרות תמיד מן האדם, והוא משפיע תמיד, כמו שאמרו פ״ק דכתובות מזבח מזין מזיח, מחבב, מכפר, ולכן נקרא קדש קדשים, ששתי קדושות הוא השופעות יש בו.

ואחרי זה ההיכל, ששם השולחן והמנורה, שאמרו בפרק לא יחפור, שמשם יצא עשירות וחכמה לעולם, האי מרבי דידיה והאי מרבי דידיה, ולא היה שם הקטרה כלל, רק סידור השולחן, שנקטרו הבזיכים במזבח נחושת, והדלקת הנרות, והקטרת שחרית וערבית. נמצא השפע בא משם בלא הפסק וקבלת השפע מן האדם מעט מעט מהרבה.

ובקדשי הקדשים שם ארון ברית ה׳, ששם שכן כבוד יושב הכרובים, ומשם יצאה נבואה לעולם, והיו שואבין רוח הקודש, כמו שאמרו בירושלמי, שיונה בן אמיתי מעולי רגלים ושרתה שכינה, פירוש בלא הזמנה והכנה לנבואה ולכך ברח מהנבא, כי היה בלא הכנה והזמנה והיה חושב שאינו ראוי לזה, ואמרו שמשם יצאה אורה לעולם, וכל ההשגחה האלהית ושפע לא היה מבני אדם כמעט מאומה, רק מעט לקישור כמו הקטרת ביוהכ״פ, וכל השנה לא בא אהרן אליו, ולכן כתיב והיה קדש, שחדא קדושה הוא השפעה מהשי״ת לבד. וזה רק מענותנותו, אשר במקום שהכבוד מתייחד וכנגד עולם השכליים הנבדלים יבוא איש ויקטיר כאילו הוא משפיע, ולהשפעתו צריך, וכאילו השכליים תלוים בהאדם, ולפעמים נגלה הכבוד בתמונה, כמו שאמרו ירושלמי יומא פ״ה, ולכן קוראין למפטיר רם ונשא, ורמז ע״ז ר׳ יוחנן בסוף מגילה במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, יעו״ש היטב ודו״ק. ולכן כיון שהוא נגד עולם שכליים הנבדלים, אשר למעלה ממנו השי״ת, ובעולם השכלים הנבדלים לא עלה איש, רק משה פרץ גבול האנושי, וכמוש״א מה לילוד אשה בינינו, לכן אמרו בתו״כ אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבוא, שהוא נכנס למשכן העדות בפנים כו׳.

והנה ידוע דברי רבינו משה בהלכות עו״ג, שמעולם לא עבד אדם עץ ואבן, רק היו מדמים, שהשי״ת סילק השגחתו ומסר אל גרמי השמימים, וכל אחד ממונה על כח אחד, והיה בדעתם המשובשת, שהם משפיעים ברצונם, והמה בחירים ע״ז, וכיון שכן עשו צורות להגרמיים, ובהמסרן עליהם ולהם בנפשם ובנפש בניו, בממונו, בכל לבו יתדבק עליו רוח מהמזל על הצורה הנעשית דומה לזה, והמה מתרצים ע״י הכבוד וההכנעה שנעשית להן, ומשפיעים להן בשפע, וכמו שאמרו הנשים הארורות ומעת חדלנו לקטר חסרנו כ״ט, נמצא דבהם בעניני עו״ז היה השפע שהיו מקבלים וההשפעה שנותנים בחדא אורחא, וישראל היו מקטירין הכל לאלהים יחיד, כח כל הכחות, אשר הסיבות אינם נפרדות מאתו, רק בהשגחתו עושה בכל יום מעשי בראשית ומחיה העולם ברצונו, ולכן לא נאמר בקרבנות אלהים, שדי צבאות, רק ה׳, שלא ליתן פתחון פה למינים, ששמות אלו מצאנו על כחות פרטים, אשר יוכלו לקצץ בנטיעות, לשלול הכחות והסבות מן היחיד המסבב כל הסבות, ולכן שם הויה שהוא מורה על עצם המחויב המציאות, אדון יחיד, משפיע הכל ומהוה כל, לכן אינו סמוך, כמו שמות אחרים אלהי, אדון וכיו״ב, ועל זה אמרו בספרי ולעבדו בכל לבבכם, שלא יהרהר בהן בעבודה כו׳, כונתו שלא יבוא חלילה לקצץ בנטיעות, ולהבדיל מן היחיד המיוחד איזה פעולה או השגחה. והנה הגוים היו יודעים קצת מדרכי אמונת ישראל, אשר נתפרסם בעמים. והנה מן הקטרה על המזבח וההיכל לא היו מורגשין מזה, שדימו שהעבודות זרות ג״כ משפיעין ומושפעין, רק ארון העדות אשר אין עליו שום הקטרה והשפעה מן האדם [רק ביוהכ״פ], ע״ז חרדו ואמרו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה הם המכים את מצרים בכל מכה, כי במצרים היו הקטרות הע״ז רבות מאוד ומי בקי בזה כחרטומי מצרים ומכשפיהם, רק הארון הכה בהן מכה רבה, ולזה חרדו ע״ז.

והנה כלת עלי הבינה הדבר היטב ואמרה בהשכל, כי אמרו בירושלמי הובא בתוס׳ גיטין ס׳ אכתוב להן רובי תורתי כמו זר נחשבו, אילו נתנה התורה בכתב היו יוצאין הללו בדיפתריות שלהן והללו בדיפתריות שלהן, כן הגם שנשאר במות צבור, וזה בלא ארון, רק ההיכל והמזבח כמוש״כ בסוף תוספתא דזבחים, אבל הגוים אומרים בני ישראל מקטירין לאלהיהן והם ג״כ מקטירין, אבל הארון שהוא משכן העדות בלא שום הקטרה, זה אין בגוים, אף לפי דעתם המשובשת לאליליהם, לכן אמרה כי גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלהים, כי זה יאמרו גם בגוים יש באופניהם המשובשים לע״ז. ודו״ק.

כן בשנה, הוא הזמן,

השבת הוא מושפע, שמי שלא טרח בע״ש לא יאכל בשבת, ומוכן כל צרכו מע״ש. אכן הוא משפיע, כי הוא מקור הברכה, כמו שאמרו ויברכהו, שהשבת נותן שפע לששת ימי המעשה, והוא כמו היכל, שהשפע מרובה מן השבת במזון וחיות, וחכמה לכל ששת ימי המעשה [אולי ע״ז יורה ג׳ דברים שאדם צריך לשאול בתוך ביתו עישרתם, שלקראת זה משפיע השבת ברכה במזון, ועשר בשביל שתתעשר, ערבתם, הוא התנועה וההתנועעות ממקום למקום, שזה מורה על החיות, כי כל חי מתנועע, וזהו הטלטול ממקום למקום, או הוא עירובי תחומין לשיטת רש״י ודאי הוא התנועה, הדליקו את הנר הוא נגד החכמה, כי אור הוא חכמה ואור זו תורה, וכתיב על דרכיך נגה אור, ושמעתתא בעי צלותא כו׳ ודו״ק.], וההשפעה שנשפע הוא מעט ג׳ סעודות וקה״י.

לא כן יום הכפורים, הוא אינו נשפע מאומה, כי אינו צריך לא רחיצה ולא סיכה, ולא אכילה, ושתיה, ואין עליו שום הכנה מערב יוהכ״פ, רק הוא משפיע כפרה וטהרה לישראל לכל השנה, והוא נגד עולם שכליים הנבדלים, ואז ביוהכ״פ בא אהרן בשליחות כל ישראל, כמו שאמרו פ״ק דיומא שליח ב״ד אתה, ובכלליות ישראל בא אל הפנים בין הבדים, שהוא נגד עולם שכליים הנבדלים כמו שביארנו.

והנה בצדיקים יש שלשה מדרגות,

יש ככל המון הלומדים, אשר המה לומדים לעשות רב וכיו״ב, ומפרנסין אותן, ומטילין מלאי לכיסן, ומשלמים עבורם מסים וארנוניות, וכיו״ב, הוא בגדר עולם הנוכחי, שמשפיעין על העולם, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ללומדיה לא נאמר, אלא למחזיקים.

יותר מזה יש גדולי הדור, אשר מושפעים במקצת שאסורים במלאכה כיון שנתמנה פרנס עה״צ, ומשפיעין בשפע רב על הדור, ע״ז ההוראה אמרו בירושלמי מו״ק ר׳ יוחנן שמע דר״ח תשיש כו׳ שמע דדמך נחית מן חמריה, ואפיק מנא טבא דשבתא ובזעיין, להראות שהיה ראש ישיבה ר׳ חנינא והיה מתפרנס מן הצבור אבל היה משפיע בתורתו, כמו שאמר (ב״מ), אי משתכח תורה מישראל מהדרנא לה מפולפולי, והיה יודע שם המפורש (ירושלמי יומא פ״ג), נמצא השפע היה רב לבלי ערך מן מה שנשפע והיה בגדר שבת, לכן קרע מאני דשבתא.

והנה אמר ונקדש בכבודי הוא בגדר ארון אלהים, שזה כבוד לישראל וכמו שביארנו דברי כלת פנחס. ואמר משה סבור אני בי או בך, עכשיו הם גדולים ממנו שהן משפיעים לישראל [וכמו שאמר וכל ב״י יבכו את השריפה] ולא היו מושפעים כלל, שאהרן זכה לכהונה לבניו, ומשה היה מלך, מה שאין כן הם ביום משחתם תיכף מתו, המה נקראו במכובדיי, והמה כעין משכן כבוד ה׳ בארון העדות, שאין שם קבלת השפעה לא הקטרה וכיו״ב, רק שמשם יצאה השפעה לכל העולם,

ולכן נסמכו מיתתן ליוהכ״פ, מה יוהכ״פ אינו מקבל כלל ומשפיע לכל השנה כפרה וטהרה, כן מיתת נדב ואביהוא שהיו משפיעים ולא מושפעים. ודו״ק.