• Mesilas Yesharimm on the relationship between yir’as haromemus and yir’as hacheit (awe of [Hashem’s] Grandeur and fear of sinning), and
• the difference between yir’as hacheit and yir’as ha’onesh (fear of sin vs fear of punishment.)
• With that background, we look at the Meshakh Chokhmah. Avraham and Iyov are both called yerei Elokim. But why do Avraham’s compliments stop there, while Iyov is also described as tam, yashar, and sar meira (complete, honest, and avoiding evil)?

Audio:

Video (YouTube):

If you liked this shiur and would like to subscribe to a podcast of the audios on this blog, the url is here (http://feeds.feedburner.com/AspPodcast).

Source texts:

1: מסילת ישרים
פרק כ”ד – בבאור יראת חטא

… צריך שנקדים כי מיני היראה הם ב’ שהם ג’: האחד קלה מאד להשיגה אין דבר קל כמוהו, והב’ קשה מן הכל, ושלימותה כמו כן שלימות גדול מאד.

יש יראת העונש, וזהו המין האחד, ויש יראת הרוממות, וזהו המין הב’, שיראת החטא חלק ב’ ממנו, ונבאר עתה ענינם והבדליהם. יראת העונש, כפשוטה שאדם ירא מעבור את פי ה’ אלהיו מפני העונשים אשר לעבירות, אם לגוף, ואם לנפש. והנה זאת קלה ודאי כי כל אדם אוהב את עצמו, ויירא לנפשו, ואין דבר שירחיק אותו מעשות דבר אחד יותר מן היראה שלא תבואהו בו איזה רעה, ואין יראה זו ראויה אלא לעמי הארץ, ולנשים אשר דעתן קלה, איך אינה יראת החכמים ואנשי הדעת.

המין הב’ הוא יראת הרוממות, והוא שהאדם ירחק מן החטאים, ולא יעשה מפני כבודו הגדול יתברך שמו, כי איך יקל, או איך יערב לבו של בשר ודם שפל ונמאס לעשות דבר נגד רצונו של הבורא יתברך ויתעלה שמו, והנה זאת היראה אינה כל כך קלה להשיג אותה, כי לא תולד אלא מתוך ידיעה והשכלה להתבונן על רוממותו יתברך, ועל פחיתותו של האדם, כל אלה דברים מתולדות השכל המבין ומשכיל. והיא היראה אשר שמנוה לחלק שני מאחד מחלקי החסידות אשר זכרנו, בה יבוש האדם ויחרד בעמדו לפני קונו להתפלל או לעבוד כל עבודה, היא היראה המשובחת שנשתבחו בה חסידי עולם, והוא מה שמשה מדבר ואומר (דברים כ”ח): ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה’ אלהיך, זאת היראה שאנחנו בביאורה עתה דהיינו יראת החטא היא כמו חלק מיראת הרוממות שזכרנו, וכמו מין בפני עצמו, והיינו כי הנה ענינה הוא שיהיה האדם ירא ודואג תמיד על מעשיו, פן נתערב בם איזה שמץ חטא, או פן יהיה שם איזה דבר קטן או גדול שאינו לפי גודל כבודו יתברך ורוממות שמו.

והנך רואה היחס הגדול שבין יראה זו ויראת הרוממות שזכרנו, כי התכלית בשניהם שלא לעשות דבר נגד רום כבודו יתברך, אמנם ההבדל שביניהם שבעבורו תחשב כמין אחר, ובשם אחר תקרא, הוא, כי יראת הרוממות הוא בשעת המעשה או בשעת העבודה, או בפרק העבירה, דהיינו או בשעה שהוא עומד ומתפלל או עובד, שאז יבוש ויכלם ירעש וירעד מפני רום כבודו יתברך, או בשעה שמזדמנת עבירה לפניו והוא מכיר בה שהיא עבירה, שיעזוב מלעשותה למען אשר לא יעשה דבר למרות עיני כבודו ח”ו, אך יראת החטא היא בכל עת ובכל שעה, שהנה בכל רגע הוא ירא פן יכשל ויעשה דבר או חצי דבר שיהיה נגד כבוד שמו ית’, ועל כן נקראת יראת חטא, כי עיקרה יראה מן החטא שלא יכנס ויתערב במעשיו מחמת פשיעה והתרשלות או מחמת העלם יהיה באיזה דרך שיהיה. …

2: משך חכמה – בראשית י”ח:י

והנה אמרו רז”ל (ב”ב טו:) כי

[א”ר יוחנן] גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם כתיב (בראשית כב:יב) [וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָּה] כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹקִים֙ אַ֔תָּה [וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃] ובאיוב כתיב (איוב א:ח) [וַיֹּ֤אמֶר ה֙’ אֶל־הַשָּׂטָ֔ן הֲשַׂ֥מְתָּ לִבְּךָ֖ עַל־עַבְדִּ֣י אִיּ֑וֹב כִּ֣י אֵ֤ין כָּמֹ֙הוּ֙ בָּאָ֔רֶץ] אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹק֖ים [וְסָ֥ר מֵרָֽע׃] (כו’)

והביאור פשוט כי הירא מפני אביו ורוצה למלאות רצון אביו מפני יראתו אם השגתו שלמה ומשגת דעת אביו מבין מה שאביו יתענג מזה זה עושה ומה שלא יתענג ואדרבא יקפיד עליו זה אינו עושה נמצא כי הוא מסיבת יראתו עושה מה שמשיג ברצון אביו.

והנה איוב היה דל ההבנה בידיעת דרכי ה’ יתברך ואחרי יראתו את אלקים עדן לא השיג שמפני מורא ה’ יתברך צריך לסור מרע ולהיות ישר. ולכן היו לו תוארים אחרים לבד יראת ה’ יתברך.

אבל באברהם שהיה השגתו תכלית השגת הנבראים. וכמו שאיתא בספרי (האזינו פסיקה שיג) ויבוננהו[1] מאברהם שהשיג מעצמו כל התורה כולה, ומסבת מורא השי”ת היה סר מרע וישר ותמים וכליל השלמות ואוסם כל החמודות. הכל ממה שהבין רצון השי”ת התמימה ומיראתו מפניו עשה זה על צד המיוחד והנפלא. ודו”ק.

[1]  דברים לב:י:

יִמְצָאֵ֙הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר  וּבְתֹ֖הוּ יְלֵ֣ל יְשִׁמֹ֑ן

יְסֹבְבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ    יִצְּרֶ֖נְהוּ כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֽוֹ׃

ספרי האזינו פסיקה שי”ג:

יבוננהו – עד שלא בא אבינו אברהם לעולם, כביכול לא היה הקב”ה מלך אלא על השמים בלבד, שנא’ (בראשית כד) ה’ אלהי השמים אשר לקחני. אבל משבא אבינו אברהם לעולם – המליכו על השמים ועל הארץ, כענין שנאמר (בראשית כד) ואשביעך בה’ אלהי השמים ואלהי הארץ: