Meshekh Chokhmah on Bereishis 33:18 expands on a medrash that makes much of Yaaqov’s camping “in front of Charan”, that he set up techum Shabbos (measured the limits of how far he may travel on Shabbos) outside Charan. This is the first mention in the text of the Torah of a person observing Shabbos (albeit a pretty oblique reference). The medrash wants to know — but what about Avraham, who kept all of Shabbos? Chazal say he even kept the rabbinic law of eiruv tavshilin, allowing him to cook for Shabbos on a Yom Tov that’s a Friday!

There is a difference between the Shabbos of eiruv tavshilin and that of techum. Eiruv tavshilin, in true Avraham style, is about being able to welcome more people to your Shabbos table. Openness. Techum is about setting limits.

Avraham’s pre-Sinai “Judaism” was one of Universalism, he brought the people of Charan to worshiping Hashem. Yaaqov gets there, and his task is Particularism, building a Jewish People distinct from the other residents of Charan.

Why? And what does the timing say about when we should choose a Universalist approach, and when a Particularist one?

Audio:

Video:

Bereishis 33:18:

וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם
אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם
וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃

Yaaqov arrived whole [to] the city of Shechem (which is in the land of Canaan)
when he came from Paddan-aram;
and he encamped before the city.

Meshekh Chokhmah (my insertions completing partial quotes and citations in blue):

וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃

פסיקתא בראשית פ׳ י״א [בראשית רבה י״א:ז׳]

[רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אָמַר,] אַבְרָהָם שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, [יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יג:יז): קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ וגו’.]

אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג:יח): וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, נִכְנַס עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, וְקָבַע תְּחוּמִין [מִבְּעוֹד יוֹם, יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם שֶׁלֹא בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח:יד): וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וגו׳.]

פירוש שהמודד וכלתה מדתו תוך העיר אין לו רק עד מקום שכלתה מדתו אמנם בתוספות פירשו דבלן בה מהלך כולה דהעיר לזה נחשב כד׳ אמות וכן פסק רמ״א סימן ת״ח ופירש האבן העוזר דדוקא בשבת בה מבעוד יום באויר מחיצות וכמו דחלקו בין ספינה לדיר וסהר ביצא חוץ לתחום יעו״ש שמוכרח כן מדברי תוספות בדף נ״א ולזה יעקב שלמה מדתו תוך העיר ולא חנה רק פני העיר ולא הלך חוץ לתחום אף תוך העיר משום דאע״ג דלן בה הואיל ולא שבת באויר מחיצות מבעו״י וזה שנכנס עם דמדומי חמה

ודו״ק.

והציור בזה: דבאמת כמו שלהחי די במזון מהצומח, והמדבר ניזון מהחי, כן נפש המשכלת מבני נכר די לו בשבע מצות. אולם נפש הישראלי מקורו ממקום גבוה חלק ד׳ ממעל אם אין לו כל התורה בכללה ופרטה אז אינו בחיותו. כי עם הישראלי המה מעון ומכון לאלקות בעולם השפל ואין השכינה שורה אלא באלפי רבבות ישראל וזה סו״ד מה שאמרו ש״ס רבוא המה כללות הפרצופים.

ולכן אברהם חפש להפיץ שיטתו ודיעותיו באלקות לכל באי עולם באשר חשב כי הוא יחידי. ואח״כ ראה כי ישמעאל יצא ממנו ולכן נטע אשל להכניס כל באי עולם לברית. ואמרו בריש עו״ג [ט.] שני אלפים תורה מ”וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן” דשעבידו לאורייתא.

וגם היה זה בכוונה שהלך למצרים מקום החכמה והחרטומים לפלפל ולקרבם לשיטותיו באחדות ובתורה.

לא כן יעקב. ראה שמטתו שלמה ובזרעו די שיהיו מעון ומרכבה לשכינה וכמו שהבטיחו וראה שד׳ נצב עליו ראה להיפוך כי בניו יהיו נפרדים מעמים אחרים מוגבלים בתחום ואף ללבן חותנו הניחו בטעותו וכעס על רחל שגנבה התרפים להבדילו מעו״ג כן במצרים היו יושבים בארץ גושן נפרדים מהעמים. וכן לדורות באומה אין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה שזה כהכרח או למקנא לגדולתם.

וזה מליצתם שאברהם קיים עירובי תבשילין [יומא כח:] להכניס אורחים ולקבל גרים תחת כנפי השכינה אבל לא קבע תחומין שמא ימנע אחד מלבוא לשמוע דיעותיו.

לא כן יעקב, קבע תחומין להגביל ולתחום בין עם ישראל לעמים. ולכן במרה עדיין לא איפקוד אתחומין משום שהיו נוסעים במחלוקת ולא היו ראוים להיות משכן לאלקות עד כי הארה האלקית תהא די להאיר לעולם השפל ולכן לא ניתן מצות תחומין אבל בסיני איפקוד על תחומין שויחן ישראל והיו ראוים לקבל התורה ואז ניתן תחומין כמו ליעקב שלכן אמר וישכון בטח בדד עין יעקב. וזה שאמר הנביא אם תשיב משבת רגליך זה על תחומין כמוש״כ ז״ל סוף פרק מי שהוציאוהו וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ זה יעקב שקבע תחומין וזכה למדה בלא גבול — “[וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ] וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה [וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה…]” (בראשית פ׳ ויצא כח:יד) בשכר שהוא קבע גבול ותחומין זכה לנחלה בלא גבול.

ודו”ק היטב.