Why Chumash Has Subtly Different Duplications

The Arukh HaShulchan (OC 431:21) writes:

…והנה לדינא: חמץ ושאור – הכל אחד, שהרי מצינו שני פסוקים המתחילים ב”שאור” ומסיימים ב”חמץ”, דכתיב: “[שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי.]” וכתיב: “שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת [וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ.]”
הרי שדין אחד להם, ואצטריכו תרווייהו דמחמץ לא ידענו שאור, שאינו ראוי לאכילה, ולכן על אכילה כתיב “חמץ” ולא “שאור”. ומ”שאור” לא ידענו חמץ, מפני שחימוצו קשה, וראוי לחמץ בו גם עיסות אחרות, מה שאין כן בחמץ. וכך דרשו במכילתא, והביאו רש”י בחומש שם על פסוק ד”לא ימצא בבתיכם”, עיין שם.

… And for [practical] law: Chameitz and se’or (leavened dough and leavening agents like sourdough starter) are all one. For we find two verses that begin with “se’or” and end with “chameitz“.

  1. As it is written, “… but on the first day you shall take a break from all se’or in your home [for whomever eats chameitz]…” (Shemos 12:15)
  2. And it is written, “Seven days no se’or should be found in your home, for whomever eats leavening [that soul would be cut off from the Congregation of Israel, whether a convert or a native of the land].” (v. 19)

Behold they have one law, and we need both because from chameitz we couldn’t know se’or, because se’or isn’t edible. Which is why when it comes to eating it says “chameitz” and not “se’or”. And from se’or we couldn’t know chameitz because it’s leavened to hardness and is capable of leavening other doughs, which isn’t true of chameitz. And so they darshened in the Mechilta, and Rashi brings it down in the chumash there on the verse “do not find in your homes. See there.

There is only one law for both chameitz and se’or. The Torah mentions se’or because otherwise I would only be able to deduce that foods are prohibited. In reality, a sourdough that is edible only to dogs but not people is also se’or and therefore still prohibited. And the Torah mentions chameitz because otherwise I might think it only applies to very leavened things, and not regular dough which is still edible and can’t be used as started for other doughs.

After explaining Chazal’s derashah, the Arukh haShulchan continues (se’if 22) by proposing explanations for the other textual differences between the pesuqim:

וטעם השינוים: נראה לעניות דעתי דהנה בגמרא (ה ב) ילפינן “בתים” מ”גבולין” ו”גבולין” מ”בתים”, עיין שם. וקרא דשאור “לא ימצא בבתיכם” – דרשינן שם לחמצו של אינו יהודי שהפקידו ביד ישראל, והישראל קיבל עליו אחריות, שעובר ב”בל יראה” ו”בל ימצא”, עיין שם. ולכן לא כתיב “לך”, דאפילו אינו שלך – הוי כשלך. ולכן כתיב “בבתיכם”, דדרך הפקדון להפקיד בבית, במקום השמור. ולכן כתיב “לא ימצא” ולא כתיב “ולא יראה”, משום דדרך הפקדון להצניעו במקום שאינו נראה לעין.
ולכן כתיב “שאור”, משום דלחם חמץ שנצרך לאכילה – אין דרך להפקידו ביד אחרים, מה שאין כן שאור. ושלא לטעות דאיסור “בל יראה” ו”בל ימצא” אינו אלא בבתים, ולא בגבולין, לכן כתיב: “ולא יראה לך… בכל גבולך”.
כלומר: אם הוא שלך – אסור לא לבד בבתיכם, אלא בכל מקום גבולך, באיזה מקום שהוא. ושלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה – אפילו בבתיכם, אם לא קבלת אחריות. דלמדנו זה מזה. ושלא תאמר: דדוקא בראייה תליא מילתא, להכי כתיב “לא ימצא” – דאפילו אין אתה רואה, אלא הוא מצוי בגבולך, אתה עובר.
ובדין אין חילוק בין חמץ לשאור, ובין בתים לגבולים, והכל אחד. ודיני פקדון יתבאר בסימן תמ בסייעתא דשמיא.
(ובזה ביארה התורה כל הדינים של איסור חמץ. ולכן ב”משפטים” ו”כי תשא” וב”אמור” שהזכירה המועדים – לא הזכירה ענין חמץ כלל. ורק במשנה תורה, שהיא חזרת הדינים, כתבה בקיצור בסוף “ראה”: “לא תאכל עליו חמץ, ולא יראה לך שאור”, והזכירה שניהם, ואיסור אכילה ואיסור “בל יראה”. וזה שבגמרא ובמכילתא הקדימו “לא יראה” קודם “לא ימצא”, אף שלא ימצא כתיב קודם, אך זהו דרך לא זו אף זו: “לא יראה” אפילו “לא ימצא”. ובזה בארנו בסייעתא דשמיא כל דיני בל יראה. ודייק ותמצא קל.)

And the reasons for the differences:

It seems to my poor intellect that behold the gemara (Pesachim 5b) derives “homes” from [within one’s] “borders” and “borders” from “homes”, see there.

The verse about se’or “should not be found in your homes” [v. 19] — they expound there as about the chameitz of a non-Jew which was left as collateral [or the like] in the control of a Jew and the Jew accepts responsibility on it. He violoates “bal yeira’eh” and “bal yeimazei” (“do not have visible” and “do not allow to be found”), see there. Therefore:

  1. it is not written [in v. 19] “lekha — for you”. Even if it is not yours, it is as though it’s yours.
  2. And it says “in your homes” because it is the way of collateral to be set aside in the house, in someplace secure.
  3. So too it says “lo yimatzei” and not “lo yeira’eh“, because the normal way of a collateral to hide it in a place where it isn’t seen to the eye.
  4. And so too it says “se’or“, because chameitz bread which is needed for eating is not usually left as collateral in the hands of others. Unlike se’or.

So that there is no error that the prohibition of “bal yeira’eh” and “bal yeimatzei” only applied to homes and not [other areas inside your] borders, it therefore says “do not leave to be seen for yourself .. within all your borders.” That is to say, if it is yours, it is prohibited not only in your homes but in any area in your borders, wherever it may be. And if it is yours you may not see it, but you can see others’ [chameitz and se’or] of of On High’s [i.e. sanctified], even in your homes — if and only if you didn’t accept responsibility for it. For we learn one from the other.

So that you should not say that the matter depends on sight [i.e. that unseen chameitz is okay] for this it says “lo yimatzei — do not allow to be seen” [even in potential]. Even if you do not look and see, if it can be found in your borders, you are in violation.

And in law there is no distinction between chameitz and se’or, or between homes and [within one’s] borders, it is all one. And the laws of collateral will be explained in sec. 440, with [the One in] heaven’s help.

Notice how cleanly the verses reflect the meanings assigned to them in the derashah, even beyond the limits of the difference the derashah itself addressed.

How someone can point to such repetitions and differences in style as being better explained as the results of redaction from multiple texts is beyond me. But for someone who kept Pesach based largely on these and similarly derived laws and found it meaningful to think that their practice is consistent with such explanations is totally inexplicable.

You may also like...

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *