The primary metaphor of the High Holidays is the King, sitting in judgment. Hashem rules, the world will run according to His Will regardless. On Rosh haShanah we coronate Hashem as King, so that He need not impose that Will as Dictator.

However, I thought of another metaphor that holds some appeal to someone living in a 21st century democracy.

Hashem as CEO. He begins each year with a planning session. We start the year with a chance to convince the CEO that we present a good investment, an appropriate place to invest more of the world’s resources. And not among those projects for which Hashem should just cut His losses.

Compare that model to these words from Rav Shimon Shkop:

Similarly it is appropriate to think about all the gifts of heaven “from the dew of the heavens and the fat of the land” (Bereishis 27:38) that they are given to the Jewish people as a whole. Their allotment to individuals is only in their role as caretakers until they divide it to those who need it, to each according to what is worthy for him, and to take for himself what is worthy for himself.	וכן ראוי להתבונן על כל מתנות שמים מטל שמים ומשמני הארץ שהם נתונים לכלל ישראל כולו, והתחלקותם להיחידים הוא רק בתור גזברות, על מנת שיחלקם לנצרכים, לכל אחד כחלק הראוי לו, וליטול לעצמו כפי חלקו הראוי לו.
With this idea one can understand how charity has the effect of enriching the one who performs it, as the sages say on the verse “‘aseir ta’aseir – you shall surely tithe’ – tithe, so that you shall become rich – shetis’asheir”.	ועל פי דעה זו יובן סגולת הצדקה שמעשרת את בעליה, כמו שדרשו חז״ל על הכתוב “‘עשר תעשר’ – עשר בשביל שתתעשר” (תענית דף ט.),
Someone who is appointed over a small part of the national treasury who does a good job guarding at his appointment as appropriate will be next appointed to oversee a sum greater than that, if he is not promoted in some other way. If they find a flaw in his guard duty, no fine qualities to be found in him will help, and they will demote him to a smaller task. Similarly in the treasuries of heaven which are given to man. If he tithes appropriately, he satisfies his job of disbursement as he is supposed to conduct himself according to the Torah, giving to each as is appropriate according to the teachings of the Torah, then he will become wealthy and be appointed to disburse a greater treasure.	שכמו שהממונה על אוצרות הממשלה באוצר קטן, אם ישמור תפקידו כראוי אז יתמנה להיות גזבר על אוצר גדול מזה, אף אם לא יצטיין במעלות אחרות, ולהיפך, אם יתגלה חסרון במשמרתו, לא יועילו לו כל מעלות שימצאו בו, ויורידוהו למשרה קטנה מזה, כל כך באוצרות שמים הנתנים לאדם, אם מעשר כראוי ממלא תפקיד הגזברות שלו כראוי ליטול לעצמו כפי דרכי התורה, ומחלק למי שראוי כל כך על פי הוראת התורה, אז יתעשר ויתמנה לגזברות על אוצר גדול מזה
And so on, upward and upward so that he can fulfill his lofty desire to benefit the masses through his stewardship of the treasury. In this way a man of reliable spirit does the will of his Maker.	וכן הלאה למעלה למעלה, למען יתקיים רצון העליון בהטבת הכלל על ידי שמירת האוצר, ובזה איש נאמן רוח עושה רצון קונו יתברך.