Ohr haTzafun: Chillul HaSheim and the Tzelem Elokim
Usually, we think of qiddush hasheim and chillul hasheim in terms of what an action does to Hashem’s reputation. Does an action motivate people to follow Hashem, or dissuade them from the idea that the Torah describes a higher way to live?
I often point out that the thing being sanctified or desecrated is “hasheim“, G-d’s name or reputation. Not “Hashem” as a idiom meaning G-d Himself. First, the expressions “qiddush hasheim” and “chillul hasheim” is older than the convention of using “Hashem” as a reference to the Creator. But more theologically speaking, how could we change Hashem, to increase His holiness or decrease it?
This is consistent with the usual mental image of chilul hasheim. The sinner is giving Hashems “name”, how people relate to Him, a negative coloring.
The Alter of Slabodka has a very different take. (Ohr haTzafun, Bamidbar #3, “דקות תביעות התורה”)
A person is betzelem Elokim, in the “image” of the Divine. This image is Hashem’s name in this world.
When they do something inappropriate, that image is tarnished. The action removes G-dliness from the world by removing some of the fidelity of His Image and thus some of observability of His Presence in it
Chilul hasheim refers to this tarnishing as a desecration of the image and thus His name.
Since I don’t know of a translation of Ohr haTzafun, I will again offer the text with a translation:
| ומכאן כמה צריך האדם לשמור על כבודו ועל מעשיו שיהיו נאים ושלא תצא מהם פגיעה בכבוד שמים. התורה מזהירה אותנו ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם״ (דברים ד), שחייבים לשמור על בריאות הגוף, ועל אחת כמה שיש לשמור על הנפש שלא תיפגם חס ושלום. כבר אמור במאמרנו הקודם שמי שאין משאו ומתנו נאה ואין דיבורו בנחת הוא מחלל את ה׳, כי בזה שהוא גורם שדמות האדם לא תהיה נאה הוא מטיל צל על מי שהוא נברא בצלם דמות תבניתו דאין לך חילול השם גדול מזה. ונמצא איפוא שאף על פי שעבירות אלה הן בין אדם לחבירו, הן נוגעות בעבירות החמורות ביותר שבין אדם למקום. | From this we learn how greatly a person must guard his dignity and ensure that his conduct is becoming — that nothing in his behavior should cause any diminishment of the honor of Heaven. The Torah warns us: “Take utmost care of your souls” (Deuteronomy 4), teaching that one is obligated to protect the health of the body — and all the more so must one safeguard the soul, lest it be damaged, Heaven forbid. As was stated in our previous essay: one whose business dealings are not upright, or whose speech is not gentle, desecrates the Name of God. For by causing the human image to appear unworthy, he casts a shadow upon the One in whose image he was created — and there is no greater desecration of God’s Name than this. Thus we find that even though such misdeeds fall under the category of sins between man and his fellow, in truth they touch upon the gravest of sins between man and God. |
| והנה חז״ל דורשים יסוד זה מהכתוב: ״ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי, באמור להם עם ה׳ אלה״ (יחזקאל לו). כמו בעם ה׳ שאינם מתנהגים כראוי יש חילול כבוד שם שמים – משום שעם ה׳ המה, כן בכל יחיד שאין הליכותיו נאות ואין התנהגותו עם הבריות מתוקנת, מכיון שהוא נברא בצלם אלקים, יש בזה פגיעה בכבוד הקדוש ברוך הוא, כביכול, וחילול שמו (ראה יומא פו). | Our Sages derived this principle from the verse: “And they came to the nations to which they went, and they profaned My holy Name, in that it was said of them: ‘These are the people of the Lord…’” (Ezekiel 36). Just as when the people of the Lord do not conduct themselves properly there is a desecration of the Divine Name — precisely because they are the people of the Lord — so too, for every individual whose ways are not fitting and whose relations with others are not proper, since he was created in the image of God, this constitutes — so to speak — an affront to the honor of the Holy One, blessed be He, and a profanation of His Name (see Yoma 86a). |
| ומכאן גם להיפך. שמי שנזהר בדיבורו ושיחתו נאה, הרי שומר על כבוד האדם, ומקדש שם שמים, והוא מקיים בזה את הכתוב: ״ואהבת את ה׳ אלקיך״ (דברים ו:ה), שיהא שם שמים מתאהב על ידך, ועליו הכתוב אומר (ישעיהו מט:ג): ״ויאמר לו עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר״ (יומא פו.). | And from this, the converse also follows: Whoever is careful in his speech and whose conversation is refined thereby preserves human dignity and sanctifies the Name of Heaven. Such a person fulfills the verse, “And you shall love the Lord your God” (Deuteronomy 6:5), meaning: that the Name of Heaven should become beloved through you. Of such a person Scripture says (Isaiah 49:3): “And He said to me: You are My servant, Israel, in whom I will be glorified.” (Yoma 86a) |
Recent Comments