(Yes, this title is an intentional play on last week’s.)

The Meshekh Chokhmah writes on Shemos 14:23, a line describing the crossing of the Red Sea.

---

The Meshekh Chokhmah compares how individuals are judged and nations. For individuals, sins of action, such as idolatry or Shabbos desecration, are punished. But flaws in one’s middos or a lack of politeness are not. However, when it comes to nations, Hashem can overlook sins when it comes to action, but when the community lacks the tools necessary to maintain unity, it’s doomed. The worst is when the people are imperfect in both ways — Hashem won’t save them if they’re judged as individuals for their own sins, nor if judged as a community for its character.

This is why the medrash does not say that the prosecuting angel complained when Hashem took a bunch of idolatrous Israelites out of Egypt through once-in-history miracles. He only spoke up about their idolatry as the splitting of the Red Sea. At that point, while in a panic about being cornered between the Egyptians and the sea, they argued over how to respond. They lacked the middos to allow the angel to overlook the idolatry.

And what does that say about Jews today (Rav Meir Simcha haKohein wrote, about a century ago) when the majority of Jews no longer observe Shabbos, and we who do engage in financial chicanery too?

---

Audio:

 

Video:

---

Shemos 14:22

וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃

And the Israelites went into the sea on dry ground, the water was for them a wall on their right and on their left.

Shemos 14:29

וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃

But the Israelites had walked on dry land through the sea, the water was for them a wall on their right and on their left.

Meshekh Chokhmah

וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם. בהתבונן בדרכי התורה נראה כי במצות מעשיות כמו עו”ג ועריות יש כרת וסקילה ושאר מיתות ומלקות לא כן בנמוסיות ומדות כמו מחלוקת לשון הרע רכילות גזל אין מלקות דהוי לאו הניתן לתשלומין או דהוי לאו שאין בו מעשה, אולם זה דוקא ביחיד העושה אבל אם הצבור נשחתין בזה מצאנו להיפך בירושלמי דפאה דורו של דוד כולם צדיקים היו וע”י שהיו בהן דילוטורין היו נופלים במלחמה כו’ אבל דורו של אחאב עובדי עו”ג היו וע”י שלא היו בהן דילוטורין היו יורדים למלחמה ומנצחין בו שאם הצבור נשחתין בעו”ג ועריות ע”ז נאמר השוכן אתם בתוך טומאותם אבל בנמוסיות ומדות לשון הרע ומחלוקת ע”ז כתוב רומה על השמים כו’ כביכול סלק שכינתך מהם. וגדולה מזו אמרו שבמקדש ראשון היו עו”ג עריות כו’ ובמקדש שני היו עוסקין בתורה ובמצות כו’ מפני שנאת חנם ושם שאלו מי הם גדולים תנו עיניכם בבירה שחזרה לראשונים כו’ הרי דאם הצבור נשחתין במדות גרוע יותר מאם נשחתין במצוות ולכן אמר ר’ יוחנן חלק דף ק”ח וראה כמה גדול כוחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גזר דינם אלא על שפשטו ידיהם בגזל דכתיב הנני משחיתם כי מלאה הארץ חמס שעל עריות דין צבור יש להם והי’ מרחם עליהם אבל על נמוסיות לא יתכן ולכן על חלול שבת בעוה”ר שנתפשט אז יכולים לקוות כי יאחר להם כי הם צבור ואף בעו”ג אמרו בספרי והנפש ונכרתה שאין הצבור נכרתין, אבל כיון שפרצו בנמוסיות הולכים בחרבות וחצים לחמוס ולגזול ונשחתו במדות כי המה כחייתו טרף אז נקום ינקם ד’ ולא יאחר, כי איך נחשוב להם אם כיחידים הלא על מצוות הן נכרתין ואם כצבור הלא על נמוסיות הן יתמו, וכן בדור המבול על גזל לבד היה דנן כיחידים אבל כיון שהשחית כל בשר דרכו אם היה דן אותן כל יחיד לעצמו היה נכרת וע”כ דדן אותם בהצטרף כצבור והיו נכרתין עבור הגזל ולכן מצאנו שעל העגל שהי’ החטא בעו”ג מחל הקב”ה להם ונתרצה להם אבל על מרגלים שהי’ לשון הרע וכפיות טובה לא מחל להם ונגזר במדבר הזה יתמו. ובזה אתי שפיר המדרש שהובא בילקוט והמים להם חומה מלמד שעמד סמאל ואמר רבש”ע לא עבדו עבודה זרה ישראל במצרים ואתה עושה להם נסים, כו’ ונתמלא עליהם חמה וביקש לטובען (לכן כתוב חמה חסר וי”ו) היינו דעל הנסים שעשה להם בהוציאם ממצרים לא טען משום דהגם דהיו נשחתין במצוות כמו שעבדו עו”ג והפרו ברית מילה אבל מאושרין היו במדות שלא הי’ בהן לשון הרע והיו אוהבין זה את זה יעוי”ש מכילתא בא פ”ה ולכך בצבור הקב”ה עושה להן נסים אבל במים כשנחלקו לד’ כתות ויש שאמרו נשוב מצריימה הלשין שצריך לדון אותם כיחידים והן נכרתין על עו”ג והיך אתה עושה להן נסים
ודו”ק.

אמנם המסתכל יראה דבקרא קמא כתיב והמים להם חומה בוי”ו רק בכתוב השני כתוב בלא וי”ו וע”ז דרש המדרש שנתמלא חימה והוא דבאמת אמר להם משכו מעו”ג והדבקו במצוות והם עשו תשובה על עו”ג שהאמינו בד’ וכן מלו עצמם ובשר בניהם ועבדיהם ולכן לא הי’ לצעוק להסם על שהשי”ת עשה להן נסים במצרים בהוציאם ביד רמה בעמוד אש וענן רק כאן שאמרו מצרים אנוסה מפני ישראל כי ד’ נלחם להם במצרים הלא הודו כי ד’ נלחם וחזרו בהן לנוס מפניהם אם כן גם הם עשו תשובה (ומפני זה זכו לקבורה רשב”ם דף קי”ח) ע”ז צעק הלא גם ישראל עבדו ע”ג במצרים ונמחל להם א”כ מפני מה הללו נצולים והללו יהיו נטבעים ע”ז השיב הקב”ה שוטה כו’ וכי מפני ישוב עבדוה הלא לא עבדו אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת אבל התשובה שפירש מעו”ג ושחטו תועבת מצרים לעיניהם היו מתוך הישוב ומתוך ההרווחה דששה חדשים בטל השעבוד מהם כיון שהחלו המכות אבל המצרים הוא להיפך דעבדו עו”ג מתוך ההרווחה והשלוה והתשובה הי’ מתוך הטרוף שנהממו בים ולכן הם נטבעים וישראל עושה להם נסים יתן השי”ת שבנ”י ישובו לד’ מתוך הרווחה אמן.