Meshekh Chokhmah – Yisro – Intellect or Action?
The Meshekh Chokhmah on Shemos 20:18 discusses Moshe’s approach through the smoke to the top of Har Sinai. What does the smoke represent? How did Moshe perfect himself to be capable of reaching Sinai. The difference between the prophecy at the burning bush and the revelation at Sinai.
HaRav Meir Simcha haKohein contrasts the philosopher’s idea of self perfection, which is about intellectual contemplation of the Divine causing its own reward with the Torah’s idea of self-perfection, which is about conforming to Hashem’s Will, making us capable of conforming to His Will, and the interpersonal skills of an Aharon haKohein or a Hillel.
Audio:
Video:
Shemos 20:18
וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹקִֽים׃
Meshekh Chokhmah
וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר וכו׳. מכילתא (יתרו בחודש ט׳):
לפנים משלש מחיצות חושך, ענן וערפל, חושך מבחוץ, ענן מבפנים, ערפל לפני ולפנים,
ע״ד הציור שיש שלש מחיצות עד השכלי האלקי. והמה: המורגשות, המוחשות, המדמה. ונבואת משה היה באספקלריא המאירה, היינו בלא כח המדמה. וזהו שלש חלוקים בין הנביאים למשה כמו שכתוב בפ״ז מהלכות יסודי התורה, זה
[א׳:] מה שכולן איבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל, והוא הרגשה בכוחות הגוף.
ב׳: הדברים שמודיעין דרך משל כמו סולם כו׳ וכמו החיות, וכן סיר נפוח, שזהו ממוחשות, שכבר ראו הדברים האלה במוחשות.
[ג׳:] וכן מדמה שנאמר וביד נביאים אדמה,
וזהו שלשה הבדלות, ומשה נכנס לפנים משלש מחיצות,
והדברים ארוכים ואין כאן מקום.
יש להתבונן מה ואיזו השתלמות היה למשה בקבלת התורה, כי האיש משה היה גדול קודם מתן תורה שנשתלם וזכה למעלתו, ובאיזה דרך פעלה בו קבלת התורה.
והענין כי דרך הפלסופים אשר השלימות אל האדם הוא במחויב ובהכרח, וזה כשיתעצם נפשו במושכלות, ומשכל היולי ישיג הנקנה, ויזכה לשכל הנאצל והאלקי, ומצד שנפשו דבוקה למושכלות יתדבק אל שכל הפועל ויהיה קשור מעדנות אליו תמיד, ובזה יקנה הנצחיות בנפשו, ולפי זה לא יגיעו להשלימות רק אחד בכמה דורות, וכן לפי זה למה להם חיים, הלא החומר חוצץ בין המושכלות להנפש.
ובאמת זה לפי דעתם אשר העולם קדמון כקדמותו, והוא בא בחיוב מן השי״ת לא ברצון, כי בעל הרצון ירצה בדבר שישלימהו בהמצאו והבורא אינו חסר דבר שצריך השלמה חלילה, וכיון שאין לשם יתברך שום מכוון, רק המציאות, הוא כצל מן האדם וכאור מן השמש, אם כן לא שייך שכר מכוון ונצחיות מכוון אם לא בחיוב והכרח באמצעיות המושכלות.
לא כן האיר השי״ת עינינו בתורתו והרבה מופתים בשמים ובארץ להראות כי הטבע והמציאות הוא כחומר ביד יוצר לכל אשר יחפוץ יטנה וכשם שבידו לשנותה כך בידו לכלותה ולבלותה ונגולו השמים כספר לפניו, ולהפכה לאין המוחלט כמו שהיה, רק כל מה שעשה הי׳ להראות לישראל כי הוא שליט בטבע והמציאות ברא וחידש במכוון לפניו לתכלית ההטבה לנבראים, אם כן אם יהפכנה לאין והעדר את מי יראה כי הוא שליט, וכיון שהעולם ברא ברצון, הרי יכולת ביד השי״ת לגזור נצחיות לנפש ברצון ושכר רוחני והשגה אלקית ברצון, ובמה כאשר יעשו כל חוקי העולם והויותיו על פי חוקי תורתו הקדושה, ככה ינהגו בעולם המעשה, אז כאשר יגבירו בחירתם על חוקי הטבע מסיבת רצון השי״ת, אז יבוא להם השלימות האמיתי, וזה עיקר התכליתי, וכמו שאמרו ז״ל במדרש שוחר טוב מזמור ד׳, אדם פושט ידו לקערה ומצא בה איסור מי נשכו נחש, או עקרב עקצו וכן אדם בא אצל אשתו ואמרה לו כשושנה אדומה ראיתי מיד פורש מי עקצו ומי נשכו הוי סוגה בשושנים, הרי תאות האכילה ותאות המשגל למשחק לאיש הישראלי להתגבר עליהם מחמת רצון השי״ת ותורתו, הלא זה ההתקרבות היותר נמרץ להשי״ת ועבור זה משיגים השלימות האמיתי.
ונמצא בין דרך זה לדרך ההתעצמות במושכלות, יש הבדל פרטי והבדל כללי הבדל כללי כי על ידי ההנהגה בעולם המפעל בדרכי ד׳, יוכל כל אדם לזכות לתכלית השלימות, אף מי שמוטרד בפרנסה ולבבו אינו דבק אל המושכלות, וכמו שד׳ נראה אל כל בית ישראל וכמו בית השואבה שמשם היו שואבין רוה״ק על ידי שמחה של מצווה אבל על ידי מושכלות מי יעלה בהר ד׳. הבדל פרטי כי הדבוק במושכלות והמתבודד אשר נפשו מופשטה מחומריות העולם על ידי מושכלות לא יזכה רק הנפש למעלת הניצחיות, ועל ידי הנהגה על פי דרכי התורה הלא גם החומר יזכה להיות אור מזהיר ואוהביו יאירו כשמש בגבורתו ויהיה נצחיי קיים,
ולכן משה טרם קבלת התורה כתיב של נעלך מעל רגליך, וזהו התפשטיות חומרו וכוחות גופו, כי מה לחומר במקום אדמת קודש, לא כן אחרי קבלת התורה עלה בהר סיני עם חומריותו וזהו מה לילוד אשה, הוא החומר בינינו (שבת פ״ח), וזה שהשיב להם, כלום משא ומתן יש ביניכם כו׳ לא תרצח, ל״ת, קנאה יש ביניכם, יצה״ר יש ביניכם כו׳, פירוש, כל אלו המה ענינים שהם מצות מעשיות, לכן הם המעדנים הם המזככים את החומר להופיע עליו אור אלקי, ולכן זכה לקרני הוד כקרני השמש, כי גם גופו היה דק, ספירי רוחני. וזה עלית למרום שבית שבי שדרשו על משה שעלה לקבל תורה״ק, והוא לקחת מתנות באדם, באדם הוא החומר לקח מתנות, כי נתעלה למעלת הרוחנים, וזה שלא ידע איש את קבורתו, כי באמת אין ממשה לקבור מאומה, כי גופו אינו תופס שום מקום כי הוא עצם רוחני.
בינה זה.
והנה מצד המושכלות, הלא הקדימה לשמים על הארץ כי המה מושכלים אמיתים, רוחנים, קדושים, לא כן הארץ, אבל מצד דרך ההתגברות על חוקי הטבע עבור רצון השי״ת ובחירה בטוב המוחלט, בזה הקדימה לארץ, כי המלאכים המה משיגים ומוכרחים מצד השגתם לבחור בטוב. והנה תכלית כל הנמצאים לדעת רז״ל הוא האדם כמו שדרשו על קרא דמלאכיו יצוה לשמרך מי גדול השומר או הנשמר, ולכן בקרא בדבר ד׳ שמים נעשו מורה שנעשו בלא מכוון שהול״ל עשה, לכן אמרו כי תכלית השמים הוא, כשהאדם מכיר את בוראו ומיחד הכל לשי״ת אז הוא תכלית הבריאה וזה בשמירת שבת ואומר ויכולו, והכל תלוי בידי שמים חוץ מי״ש, שהבחירה חפשית, ולכן הוי כנעשה בלא מכוון מהבורא כביכול, וזה שאמרו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית כיון שהוא גומר התכלית, אמר ר׳ אלעזר מנין שהדבור כמעשה שנאמר בדבר ד׳ שמים נעשו, היינו שבדברו שהשי״ת ברא וחידש בזה נעשה שמים. וכן קרא דאלה תולדות השמים והארץ בהבראם, הלא מורה כאילו נבראו חלילה שלא במכוון שהוא לשון נפעל מעצמו, לכן דרשו באברהם, שעל ידי אברהם שנוסה בנסיונות כמה ובחר בטוב, בזה היה תכלית התולדות משמים וארץ,
ויתר הדברים יבואר במקום אחר.
וזה שבעצרת הכל מודים דבעינין לכם (פסחים סח:), דזהו תכלית מן התורה שכולם יזכו ויזככו החומר וכוחותיו על פי התורה אשר תיישר כל צעד בעולם המעשה, וזה השכר על הנפש החומריי שיזכה למעלות רוחניות רמות סדרו רבותינו כל צרכי סעודה, בשר שור הבר ואוזא שמינות, לויתן ויין המשומר בענביו, שזהו מורה הכל על השגות רוחניות מגיעות לנפש החומרי, באשר יהיה דק ונעלה מאוד וישיג גם בעונג אלקית לעתיד ד׳ יזכנו לזה,
ולכן אמרו במנחות מה שכתב שני כבשים דמקדשי לחם ומה שכתב ז׳ כבשים דלא מקדשי כו׳ אלא כאיל נזיר מה איל נזיר כו׳ שלמים הוא דמקדשי ה״נ, (עיין מנחות מ״ו) ופירוש, כי עולה לשם וחטאת מכפר לא מקדש לחם רק שלמים, שלכן נקראו שלמים ששלום לעולם, כי המשכלות האמיתיים בהתבודדם אינם מקדשים את החומר, רק ההנהגה במעשים ובענינים החומרים על פי התורה, הם המקדשים החומר וכוחותיו וכל ההנהגות העולם, ולכן רק שלמים בכוחם לקדש את הלחם, ומה שכהנים אוכלים שלמים הוא מצד שליחות מן הבעלים מכללות ישראל שהם הבעלים בשלמי צבור, אבל לא עולות שהוא אינו לבעלים וז״ב. וזה שאמר הושע כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלודים מעולות שכולו כליל.
וזה שאמרו ז״ל ארץ יראה ושקטה, בתחילה יראה שמא לא יקבלו התורה ונמצא תכלית השלימות נשאר רק על ידי מושכלות והארץ מצד חומריותה מי יגיע בה למושכלות ותהיה היא השפילה בתכלית בכלל המציאות העולם הרוחנים משכילים אמיתים, ולבסוף שקטה, שהיא התכלית שעל ידי המצות מעשיות יזכו הכל לתכלית השלימות, וגם החומר יתעלה לאין חקר, ותהיה השראת השכינה בארץ וכבוד ד׳ יהיה לאור יומם, ובאמת כי כן להוסיף שלימות וקדושה בישראל ע״ד וצדיק יסוד עולם, זה אין בכח קדוש ד׳ נבדל ונפרד מן האדם וחומריותיו, רק הצדיק אשר הוא עושה שלום בין איש לאשתו, בין אדם לחבירו מורם ומלמדם בזה כח להוסיף על כח ההארה מן האלוקית,
וזה נרמז מה שאמרו בתורת כהנים פ׳ שמיני (פרשה ט״ו) שכל שבעת ימי המלואים היה משה משמש ולא שרתה שכינה על ידו, שמעלתו גבוה מאד מאד ממעלת בני ישראל, לכן מן שירד בזכות משה לא ידעו בני ישראל מה הוא, כי לא השיגו ערך רוחניותו, ונשתנה הטעם בין צדיקים לרשעים כמו שאמרו ונפשינו קצה בלחם הקלוקל, ועיין יומא פרק יום הכיפורים באורך, עד שבא אהרן ושרת בבגדי כהונה גדולה, ששם היו כלולין על לבו כל שמות שבטי בני ישראל בחושן ואפד, ובגדיו היו מכפרים כ״א כפרה מיוחדת על ישראל והוא מפני כי אהב שלום ורדף שלום, ועליו נאמר ויבכו כל בית ישראל כמו שכתוב ז״ל, לכן נראה כבוד ד׳ אל כל העם, וכן העננים שירדו בזכותו היו מקיפים כל ישראל כולן כאחד,
וזה שאמר הלל הזקן שהיה במדרגת אהרן כידוע, אם אני כאן הכל ראוים להיות כאן במקדש לשאוב רוח הקדש, אבל אם איני כאן מי כאן, מי ראוי להיות כאן במקום קדוש כזה, כי משמאי וחביריו מעלתם גדולה כל כך עד שלא יוכלו העולם וכללות ישראל להתקדש על ידם וכמו עולות דלא מקדשי לחם. וכאשר תשקיף תראה כי הלל היה הנהגתו להקדיש דרכיו להשי״ת, וכל הנהגתו בגשמיותו לשם יתברך בלבד, וזה בחינת שלמים, ושמאי היה בחינת עולה נפרד מן גשמיות ומתבודד והנהגתו היה נוראה, ולכן סבר ב״ה ראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף, שכן ישנה שני אכילות לכן באה מרובה כבחינתו ושמאי סבר להיפך והבן. ועיין ביצה ריש פ״ב, ובמדרש רבה ויקרא פ׳ בהר על קרא דגומל נפשו איש חסד, וכן הנהגתו בין אדם לחבירו כמו שאמרו בבמה מדליקין ובפרק מציאת האשה שרץ לפני עני בן טובים שלש פרסאות,
ודו״ק בכל זה.
Recent Comments