Parashas BeChukosai begins “אם בחוקוני – If you follow My statutes… ” and continues by promising “I will give you your rain .. in its time.” The reward for following Hashem’s laws is measure-for-measure through His natural law.

The Mechech Chokhmah discusses the centrality of natural law, that the world wasn’t made to run on miracles, and miracles aren’t the point of the thing. Miracles are just reminders when humanity fails to se Hashem’s hand in things.

This is why someone who says Ashrei, every day is a ben olam haba, but someone who says Hallel every day is a heretic. Ashrei, an alphabetical acrostic, is about Hashem in nature. Saying Hallel every day implies that nature runs on its own, and its only miracles for which we must thank Him.

Avraham was the first to see G-d in nature. This is why he was the first to call G-d “Ad-nai”. And why he is hinted to in the story of the creation of nature, where Chazal see “בהנראם — when they were created” as an acrostic for “באברהם — via Avraham”.

And yet, as we say in Ashrei, the one line for which kavvanah is mandatory, “You open Your ‘Hand’, and satisfy every living thing its desire.” The daily natural process of providing for everyone, for billions of creatures, is far greater than a 40 year miracle of feeding some two or three million.

Yotzei Or, the berakhah before Shema praising the Creator of nature contains a poem that is an alphabetical acrostic, whether “קל אדון” (six days a week) or “קל ברוך”. In contrast to the next berakhah about Hashem’s love of Yisrael,

(And perhaps this is why the opening words of Tikanta Shabbos is a reverse acrostic — starting from the end, tav, and contemplating back to the One. As Avraham did.)

Audio:

 

Video:

---

ויקרא כו:ד

וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃

I will grant your rains in their season, so that the earth shall yield its produce and the trees of the field their fruit.

מגילה כ”ג.

שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם דוגמא לדורות להודיע כמה חטא גורם שנאמר (ירמיהו ה:גד-כה) “… ה֣’ אֱלֹקֵ֔ינוּ הַנֹּתֵ֗ן גֶּ֛שֶׁם וירה [יוֹרֶ֥ה] וּמַלְק֖וֹשׁ בְּעִתּ֑וֹ שְׁבֻע֛וֹת חֻקּ֥וֹת קָצִ֖יר יִשְׁמָר־לָֽנוּ׃ עֲוֺנוֹתֵיכֶ֖ם הִטּוּ־אֵ֑לֶּה וְחַטֹּ֣אותֵיכֶ֔ם מָנְע֥וּ הַטּ֖וֹב מִכֶּֽם׃”

As we found in the days of Shimon ben Shetaḥ that rain invariably fell for them on Wednesday eves and on Erev Shabbos, until wheat grew as big as kidneys, and barley like olive pits, and lentils like golden dinars. And they tied some of the, as an example [dugma] for future generations, to convey to them how much damage sin causes, as it is stated: “Hashem our G-d, Who gives rain – the early rain and the late rain – in its season that keeps for us the appointed weeks of the harvest. Your iniquities have turned away these things, and your sins have withheld the good from you” (Yirmiyahu 5:24–25).

משך חכמה

הענין, דההנהגה הניסיית היא אינה תכליתית, שהשם ברא העולם, שתתנהג באופן הטבע, אשר היא בת אלקים, וכול תכיל שמדתה יכול להיות באופן ברכה נפרצה ואושר מרובה עד בלי די, רק באופן שאם יכיר האדם כי היא איננה רק השגחה פרטיית על כל פרט, והטבע הוא רק נסים רצופים, אשר מתרגל עין הרואה, וכאשר ילך האדם בדרכי השם במישור גם באופן טבעיי יוכל להתברך, ובזה נתברכו ישראל אם בחקתי תלכו, אז גם חקות שמים וארץ ילכו במישור, כי כל דרכי הטבע, לפי מה שסדרה אותם החכמה האלקית, מכוונות ומגבלות לדרכי התורה והמצוה, ולמען שלא יטעה האדם וישכח בורא ומסדר, ומשגיח מהטבע, ויחשוב לרוב הרגלו, כי הטבע היא בעצמה, להפרידה מיוצרה, לכן יש נסיים, אבל אינם תכליתיים, והנסים הוא רק להעיר לבות בני אדם על מפעלות הבורא ב”ה בהטבע, כי היא ידו והשגחתו הטהורה. ולכן האומר הלל הגדול בכל יום, שמורה שראוי להודות רק על הנך פעולות שעל דרך נס, אבל מפעלות הטבע אין צריכים להיוצר אחרי שבראן, ה”ז מחרף ומגדף, אבל כל האומר תהלה לדוד בכל יום, שזה מדבר על מפעלות סדור הטבעיי, אשר בכל יום, כמבואר, מובטח שהוא בן העולם הבא.

והנה על דרך נס בלתי סדור הטבעיי אינו מן הפלא, כמו מן וכיו”ב, אבל הענין הנפלא בהטבע הוא ההזנה התמידית, שזה קיום הנמצאים והרכבת הנפרדים, ובדרך טבעי כל יום קבוע הזנה לאלפי אלפים בלי מספר נמצאים, מזון, אשר כל אחד יזון מן הטבע, הוא פועל מורה על חכמה ושלמות, וכבוד השי”ת למבין, יותר ממה שמורה הנסיים, ולכן אמרו משום דאיתא באלפא ביתא, שענין אלפא ביתא מורה על סדור טבעיי, שאינו מדלג, רק שהולך מאלף עד תי”ו. ולכן בברכת המאורות בחול ושבת סדרו באלפא ביתא. והוא כמו סדור הטבע, שמתנהג בלא מרוצה, רק שהולכין הסבות קשורות והעלולים מסודרים ובאופן הסידור הטבעיי אם נותן מזון להנמצאים אז הוא ענין פלא. וזה משביע לכל חי רצון. והנה בענין הטבע צריך גם פועל היצורים, וזה כמו חרישה, וקצירה, וזריעה וכיו”ב, רק שהאדם מוצא הכל מוכן לפניו וכל העולם עומדים הכן לשרתו, ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא. ולכן דייק רש”י משום דאית ביה תרתי, דאתי באלף בית ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי דעל דרך סדור הטבעי והכל מוכן, זה עיקר מטרה יותר ממפעלות הנסיי, אשר ע”ז נאמר בהלל הגדול נותן לחם לכל בשר, שהכל על הפלאות נגד הטבע שחשב שמה. ולכן אדם הראשון קרא שמו ד’, שהוא ראה הפעולות איך נעשו והיסודות איך נבראו, שזה מה שמורה איך השם הוא נותן הצורות והבריאה ביסודות. ולזה אמרו במדרש אני ד’ הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון. אבל אברהם הכיר הטבע והתבונן בה, ומדרכי הטבע והליכותיה הבין מפעלות תמים דעים והכיר היוצר מתוך הצורה ויש מנהיג לבירה זו, וע”ז מורה שם אדנות, ולא היה אדם שקרא להקב”ה אד’, עד שבא אברם, כי שם ועבר ומשותלח ידעו הויות הנמצאים בחידוש מהשם מקבלת אדם הראשון והשיגו דרכי ד’ מן הסבה אל המסובב ומהעילה להעלול, ומן המוקדם להמאוחר, לא כן אברהם השיג מן המסובב ומן המאוחר למוקדם עד כי השיג היוצר השם האמיתי, שהוא בראן וחדשן מן האפס וההעדר המחלט, וע”ז יורה שם אדנות. והשגה זו העיקרית בכונת הבריאה, לכן אמרו בהבראם באברהם, וכמו שהאדם, שאינו מבין על מציאות והשגחת הבורא רק מן הנבראים יודע ומבין שנבראו ומושגחים בפעולות בורא מחויב במציאותו ובחכמתו המתאחדת עמו, וזה הבנה כהשגת אברהם, וכמוש”א ביום עשות ד’ אלקים ארץ ושמים, זה על ההשגה מלמעלה למטה, מן המאוחר אל המוקדם. ודו”ק.